״ויצא״. שמה של פרשת השבוע שלנו. ועוד איזה "ויצא" זכינו לראות היום. על רחל אימנו ויונתן פולרד. ושבו בנים לגבולם.
הפרשה מתארת את חייו המרתקים והמורכבים של יעקב אבינו, החל מבריחתו מעשיו בעקבות קבלת הבכורה, חלום הסולם הידוע ובו ברכת ה' והבטחת ירושת הארץ, נישואיו לרחל ולאה ועבודתו את לבן, הולדת שבטי ישראל ולבסוף ההיפרדות מלבן הארמי בעקבות מעשי המרמה החוזרים ותחילת מסעו לארץ ישראל.
הרבה נאמר על יחסי רחל ולאה בעקבות מעשה המרמה של אביהן בהחליפו את השתיים, והלקח בענייני נישואין הודגש על ידי חכמינו לדורות.
אבל מה שמדהים בפרשה זה מה שלא נאמר- שתיקתה של רחל נוכח איבוד מקומה, גם כאשר לאה מאשימה אותה בהמשך בכך שתפסה את מקומה.
חכמינו ראו בהתנהגותה האצילית של רחל, שויתרה על מקומה למען אחותה ולא ביישה אותה, כדוגמא ומופת למסירות נפש ואהבת חינם ולפיכך היא נחשבת עד היום לאימם של כל השבטים.
לא פלא, שהיא מופיעה בנבואת ירמיהו המפורסמת כסמל לאומי לאם שמתפללת על שלום ילדיה וחזרתם לארצם, וה' מבטיח לה שבזכות קורבנה האישי, "שהכניסה צרתה לביתה", יזכו בניה-עם ישראל- לצאת מצרותיהם: "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך... ושבו בנים לגבולם".
שנשמע רק בשורות טובות ונזכה לראות את יונתן במהרה בארצנו. שבת שלום.