יום שישי השחור. על חומרניות קיצונית ורוחניות קיצונית ומהות השם ישראל.
בפרשת "וישלח", אנו קוראים על אירועים רבים בחיי יעקב וביניהם הכנות יעקב לקראת המפגש הדרמטי עם עשיו ומאמציו לפייסו, מאבק יעקב עם המלאך עד שזכה לברכתו ולבשורה על שינוי שמו לישראל, הפיוס בין יעקב לעשיו, חטיפת דינה בת יעקב ובעקבותיה נקמת שמעון ולוי באנשי שכם, ברכת ה' ליעקב ולזרעו בהבטחת ירושת הארץ, פטירת רחל אמנו בלידת בנימין ופטירת יצחק אבינו.
מעניין מאוד לקרוא מאין קיבלנו את השם ישראל. בעקבות המאבק המוזר של יעקב עם המלאך של עשיו, ונצחון יעקב עליו, המלאך מודה בכך שהבכורה הרוחנית של האבות מגיעה ליעקב ולא לעשיו, ומבשר לו ששמו ישתנה מהשם יעקב שמסמל דבר עקום, לשם "ישר- אל" שמייצג ישרות ודרך אמת.
חכמינו מסבירים על פי סוד, כי עשיו שויתר על הבכורה-הירושה הרוחנית של מורשת האבות- בעבור נזיד עדשים והיה עושק את הבריות, מסמל את הקיצוניות של העדפת חומר ונוחיות אישית על ערכים רוחניים ולעומתו ישמעאל, שרצה מאוד בירושה הרוחנית וניסה לרצוח עבורה את יצחק מסמל את הקיצוניות של שימוש באצטלה רוחנית כהצדקה להשגת שליטה.
לעומת זאת יעקב, ששמו שונה לישראל מסמל את ההליכה בדרך האמצע, הדרך הישרה שלא מושפעת מקיצוניות מימין ומשמאל, כאשר הרוחניות שולטת בחומריות ומשתמשת בה להשגת מטרות חיוביות וערכיות של בנייה ושיפור העולם.
שנזכה לשמוח במורשתינו היפה והאמיתית